שיחה פתוחה עם ג'נט אטווד מחברת הספר רב המכר "מבחן התשוקה" מארה"ב.
במפגש ג'נט מספרת בצורה זורמת, פתוחה ומרגשת על הקשיים שחוותה בילדותה ועל המתנות שקיבלה דרכן
ואיך כל אחד מאיתנו יכול וצריך למצוא את התשוקה שלו ושלה בעולם. מפגש מרגש שהשאיר את שנינו עם דמעות בסופו
האומץ לחיות
מורפיוס: "למרבה הצער, לא ניתן לומר מה היא המטריקס. אתה חייב לראות אותה בעצמך"
ניאו: "איך?"
מורפיוס מניח בידו הימנית גלולה אדומה.
מורפיוס: "זוהי ההזדמנות האחרונה שלך. אחרי זה, לא תהיה דרך חזרה"
בידו השמאלית הוא מניח גלולה כחולה.
מורפיוס: "אתה לוקח את הגלולה הכחולה והסיפור מסתיים. אתה מתעורר במיטתך ומאמין במה שאתה מעוניין להאמין".
מורפיוס: "אתה לוקח את הגלולה האדומה ואתה נשאר בארץ הפלאות [הכוונה לעליזה בארץ הפלאות – י.ס] ואני אראה לך כמה עמוקה היא מחילת הארנב".
ניאו שולח את ידו לגלולה האדומה…
מורפיוס: "זכור…כל מה שאני מציע הוא את האמת. לא יותר". [1]
במה הייתם אתם בוחרים?
ניאו: "איך?"
מורפיוס מניח בידו הימנית גלולה אדומה.
מורפיוס: "זוהי ההזדמנות האחרונה שלך. אחרי זה, לא תהיה דרך חזרה"
בידו השמאלית הוא מניח גלולה כחולה.
מורפיוס: "אתה לוקח את הגלולה הכחולה והסיפור מסתיים. אתה מתעורר במיטתך ומאמין במה שאתה מעוניין להאמין".
מורפיוס: "אתה לוקח את הגלולה האדומה ואתה נשאר בארץ הפלאות [הכוונה לעליזה בארץ הפלאות – י.ס] ואני אראה לך כמה עמוקה היא מחילת הארנב".
ניאו שולח את ידו לגלולה האדומה…
מורפיוס: "זכור…כל מה שאני מציע הוא את האמת. לא יותר". [1]
במה הייתם אתם בוחרים?
" זכור…כל מה שאני מציע הוא את האמת. לא יותר " [3]
בכל בחירה שלנו, בכל רגע בחיינו, יש לנו מספר אינסופי של אפשרויות בחירה. הנטייה שלנו, בדרך כלל, היא לבחור בדרך שבה כבר הלכנו ואותה אנו מכירים, זוהי הגלולה הכחולה. הבחירה בגלולה האדומה היא היכולת שלנו להעז ולבחור בדרכים חדשות אותן עדין לא ניסינו.
הגלולה הכחולה מאפשרת לנו לחזור למוכר, לחוות אותו שוב, הגלולה האדומה מלמדת אותנו משהו חדש שעדין לא חווינו. במה נבחר?
מורפיוס: "כילדים, אין אנו מפרידים את האפשרי מן הבלתי אפשרי, זו הסיבה שקל יותר לשחרר הכרה צעירה , בעוד ששחרור הכרה כמו שלך יכול להיות מאוד קשה…"
כילדים למדנו כל רגע משהו חדש, גילינו את העולם שוב ושוב, התלהבנו מקול חדש, צורה חדשה, אפשרות נוספת להפעיל את הגוף שלנו, כל העולם היה כמשחק עבורנו, יכולנו לשחק שעות בחול בים בלי להרגיש שהזמן עובר, לשיר, לצייר ולרקוד. עבורנו, האפשרויות היו בלתי מוגבלות.
מהר מאוד גילינו שיש דברים "נכונים" ו"לא נכונים", גילנו אותם לפי הפידבק החיובי או השלילי אותו קיבלנו מהסביבה. למדנו גם שלטעות זה לא נעים או כואב ועדיף להימנע מכך. תהליך זה, הנקרא "חינוך", אפשר לנו ללמוד לדבר, לקרוא ולכתוב, לחיות במחיצת אנשים אחרים ועוד. אך אותו תהליך גם יצר בתוכנו לאורך השנים מערכת של התנהגויות המקבעת אותנו אל מספר מצומצם מאוד של דרכים לדבר, להקשיב, לאהוב, לשנוא, להיפגש, להיפרד, לנוע ולחשוב.
בשלב מסוים, מתוך בלבול, כל אחד מאיתנו החל להאמין שאותן ההתנהגות מקובעות הן ה"אני" שלו.
משפטים כמו: "אני יפה", "אני חכם", "אני לא יוצלח", "אני לא יודע לרקוד", "אני יודע להקשיב", "אני חשוב", "אני לא מובן", מעידים על אותו קיבוע עמוק שקיים בתוכנו.
מדוע אנו בוחרים להישאר באותו מקום? מדוע אנו בוחרים את הגלולה הכחולה שוב ושוב?
ראשית, מכיוון שאיננו מודעים לזכות או ליכולת הבחירה שבידינו, תבניות ההתנהגות שלנו כל כך מוצקות עד אשר אנו מאמינים ש"ככה זה", "ככה אני". מעבר לכך, הקיבעון מעניק לנו הרגשה של ביטחון ונוחות, מחר יהיה כמו היום שהיה כמו אתמול. בחירה בגלולה האדומה דורשת אומץ, תעוזה, היא דורשת מאיתנו לוותר על המוכר ולבחור את הלא נודע, אין לנו דרך לדעת מראש האם הלא נודע יהיה טוב או רע יותר. או כפי שאומר מורפיוס: "זכור…כל מה שאני מציע הוא את האמת. לא יותר". כדי לבחור בגלולה האדומה יש להתמסר ללא נודע, לאפשר לעצמנו את המרחב לעשות דברים שיכולים להראות לנו ולאחרים כטעות, אך הם, בהכרח, חדשים ושונים ממה שעשינו עד כה.
למה לא לקחת שוב את הגלולה הכחולה?
אומרת טרינטי לניאו: "כי היית שם, ניאו- אתה מכיר את הדרך ההיא, אתה יודע היכן היא נגמרת ואני יודעת שאתה לא רוצה להיות שם…"
הגלולה הכחולה הופכת אותנו לעבדים, רובוטים החוזרים על אותן פעולות ופונקציות בואריאציות שונות. הגלולה הכחולה לוקחת אותנו באותה דרך מוכרת שוב ושוב. היא מוציאה מאיתנו את התשוקה שבנו, החיות שבנו.
והגלולה האדומה? היא מחייבת אותנו לעבוד, להתנסות, להעז, אך גם לחוות, להיכשל, להצליח, לאהוב ולכאוב. הגלולה האדומה מחייבת אותנו לחיות. לחיות בדרך חדשה, לא בדרך שבה כבר היינו, לא בדרך שסופה כבר ידוע מראש.
איך לוקחים את הגלולה האדומה?
לקיחת הגלולה האדומה לא דורשת מאמצים על-אנושיים או לקיחת סיכונים לא אחראים, היא דורשת מודעות ואומץ. אפשר למשל לבחור מצב כלשהו, כדאי להתחיל ממשהו קטן ופשוט, כגון פגישה או שיחת טלפון שמפחידה אותנו או ביצוע משימה כלשהי שנראית "גדולה עלינו". אין חשיבות למצב שנבחר, אלא לכך שהמחשבה על אותו מצב מעוררת בנו התרגשות, מתח, לחץ או ציפייה. התחושות הללו, שאנו נוהגים להתייחס אליהן כ"שליליות", יכולות להצביע על אפשרות בחירה חדשה שאינה מוכרת לנו, על מרחב שאנו מגדירים כלא נודע, שאין לנו ידע מוקדם לאן הוא מוביל. ומה אז?! לוקחים נשימה עמוקה, חשים את המתח, הלחץ, הלומות הלב, מפסיקים להלחם בהם, מרפים, נותנים להם להיות ו….מעיזים! קובעים את הפגישה המלחיצה, מבצעים את שיחת הטלפון או את המשימה, יוצרים נתיב חדש ולא מוכר לנו. מאפשרים לעצמנו ללמוד משהו חדש על עצמנו, משהו שעדין לא ידענו, מעמיקים את מרחב היכולות שלנו.
אבל מאיפה אוזרים את האומץ?
"אומץ" כותב אושו "אינו העדר פחד אלא הקיום המוחלט של הפחד, עם האומץ להתמודד איתו" [2]
הגלולה הכחולה מאפשרת לנו לחזור למוכר, לחוות אותו שוב, הגלולה האדומה מלמדת אותנו משהו חדש שעדין לא חווינו. במה נבחר?
מורפיוס: "כילדים, אין אנו מפרידים את האפשרי מן הבלתי אפשרי, זו הסיבה שקל יותר לשחרר הכרה צעירה , בעוד ששחרור הכרה כמו שלך יכול להיות מאוד קשה…"
כילדים למדנו כל רגע משהו חדש, גילינו את העולם שוב ושוב, התלהבנו מקול חדש, צורה חדשה, אפשרות נוספת להפעיל את הגוף שלנו, כל העולם היה כמשחק עבורנו, יכולנו לשחק שעות בחול בים בלי להרגיש שהזמן עובר, לשיר, לצייר ולרקוד. עבורנו, האפשרויות היו בלתי מוגבלות.
מהר מאוד גילינו שיש דברים "נכונים" ו"לא נכונים", גילנו אותם לפי הפידבק החיובי או השלילי אותו קיבלנו מהסביבה. למדנו גם שלטעות זה לא נעים או כואב ועדיף להימנע מכך. תהליך זה, הנקרא "חינוך", אפשר לנו ללמוד לדבר, לקרוא ולכתוב, לחיות במחיצת אנשים אחרים ועוד. אך אותו תהליך גם יצר בתוכנו לאורך השנים מערכת של התנהגויות המקבעת אותנו אל מספר מצומצם מאוד של דרכים לדבר, להקשיב, לאהוב, לשנוא, להיפגש, להיפרד, לנוע ולחשוב.
בשלב מסוים, מתוך בלבול, כל אחד מאיתנו החל להאמין שאותן ההתנהגות מקובעות הן ה"אני" שלו.
משפטים כמו: "אני יפה", "אני חכם", "אני לא יוצלח", "אני לא יודע לרקוד", "אני יודע להקשיב", "אני חשוב", "אני לא מובן", מעידים על אותו קיבוע עמוק שקיים בתוכנו.
מדוע אנו בוחרים להישאר באותו מקום? מדוע אנו בוחרים את הגלולה הכחולה שוב ושוב?
ראשית, מכיוון שאיננו מודעים לזכות או ליכולת הבחירה שבידינו, תבניות ההתנהגות שלנו כל כך מוצקות עד אשר אנו מאמינים ש"ככה זה", "ככה אני". מעבר לכך, הקיבעון מעניק לנו הרגשה של ביטחון ונוחות, מחר יהיה כמו היום שהיה כמו אתמול. בחירה בגלולה האדומה דורשת אומץ, תעוזה, היא דורשת מאיתנו לוותר על המוכר ולבחור את הלא נודע, אין לנו דרך לדעת מראש האם הלא נודע יהיה טוב או רע יותר. או כפי שאומר מורפיוס: "זכור…כל מה שאני מציע הוא את האמת. לא יותר". כדי לבחור בגלולה האדומה יש להתמסר ללא נודע, לאפשר לעצמנו את המרחב לעשות דברים שיכולים להראות לנו ולאחרים כטעות, אך הם, בהכרח, חדשים ושונים ממה שעשינו עד כה.
למה לא לקחת שוב את הגלולה הכחולה?
אומרת טרינטי לניאו: "כי היית שם, ניאו- אתה מכיר את הדרך ההיא, אתה יודע היכן היא נגמרת ואני יודעת שאתה לא רוצה להיות שם…"
הגלולה הכחולה הופכת אותנו לעבדים, רובוטים החוזרים על אותן פעולות ופונקציות בואריאציות שונות. הגלולה הכחולה לוקחת אותנו באותה דרך מוכרת שוב ושוב. היא מוציאה מאיתנו את התשוקה שבנו, החיות שבנו.
והגלולה האדומה? היא מחייבת אותנו לעבוד, להתנסות, להעז, אך גם לחוות, להיכשל, להצליח, לאהוב ולכאוב. הגלולה האדומה מחייבת אותנו לחיות. לחיות בדרך חדשה, לא בדרך שבה כבר היינו, לא בדרך שסופה כבר ידוע מראש.
איך לוקחים את הגלולה האדומה?
לקיחת הגלולה האדומה לא דורשת מאמצים על-אנושיים או לקיחת סיכונים לא אחראים, היא דורשת מודעות ואומץ. אפשר למשל לבחור מצב כלשהו, כדאי להתחיל ממשהו קטן ופשוט, כגון פגישה או שיחת טלפון שמפחידה אותנו או ביצוע משימה כלשהי שנראית "גדולה עלינו". אין חשיבות למצב שנבחר, אלא לכך שהמחשבה על אותו מצב מעוררת בנו התרגשות, מתח, לחץ או ציפייה. התחושות הללו, שאנו נוהגים להתייחס אליהן כ"שליליות", יכולות להצביע על אפשרות בחירה חדשה שאינה מוכרת לנו, על מרחב שאנו מגדירים כלא נודע, שאין לנו ידע מוקדם לאן הוא מוביל. ומה אז?! לוקחים נשימה עמוקה, חשים את המתח, הלחץ, הלומות הלב, מפסיקים להלחם בהם, מרפים, נותנים להם להיות ו….מעיזים! קובעים את הפגישה המלחיצה, מבצעים את שיחת הטלפון או את המשימה, יוצרים נתיב חדש ולא מוכר לנו. מאפשרים לעצמנו ללמוד משהו חדש על עצמנו, משהו שעדין לא ידענו, מעמיקים את מרחב היכולות שלנו.
אבל מאיפה אוזרים את האומץ?
"אומץ" כותב אושו "אינו העדר פחד אלא הקיום המוחלט של הפחד, עם האומץ להתמודד איתו" [2]
באופן פרדוקסלי, היכולת שלנו להיות בתוך הפחד, באופן מוחלט, כלומר לאפשר לפחד להיות בתוכנו ללא התנגדות או בריחה ממנו, מעניקה לנו אומץ נוסף. האומץ הנוסף הזה נובע מאמונה. אמונה בעצמנו וביכולותינו להתמודד מול אותו פחד, אמונה שנבנית על ידי שהייה חוזרת ונשנית בתוך הפחד. כך שככל שנתמיד לבחור בגלולה האדומה, נחזק את האמונה שלנו באומץ שלנו לבחור, ונרחיב את מאגר אפשרויות הבחירה שלנו בכל מצב ומצב.
הבחירה בגלולה הכחולה מבטאת את הקיבעון שבנו, את ההתניות שהותנו בנו בילדותינו, ההורים שלנו, הסביבה הקרובה, החברה, אנחנו. הגלולה הכחולה הופכת אותנו לעותקים משוכפלים של אנשים "תרבותיים", כלומר, נוחים, לא "עושים גלים", יציבים, בטוחים. לעומתה הבחירה בגלולה האדומה מבטאת את החיות שבנו, את האדם שמעבר למגבלות החברה, את האדם המקורי, האותנטי, האמיתי.
וכמו שאיש חכם פעם אמר:
"כולנו נולדנו מקוריים, אך רובינו מתים כהעתקים…".
ובמה אתם בוחרים?
במה אתם בוחרים? [4]
[1]הטקסטים מתוך הסרט "The Matrix", בתרגום חופשי
[2]"Courage, The Joy of living Dangerously", St Martin's Griffin 1999,Osho, בתרגום חופשי
[3] התמונה מתוך אתר "המטריקס" http://whatisthematrix.warnerbros.com
[2]"Courage, The Joy of living Dangerously", St Martin's Griffin 1999,Osho, בתרגום חופשי
[3] התמונה מתוך אתר "המטריקס" http://whatisthematrix.warnerbros.com
[4] התמונה מתוך וויקיפדיה http://en.wikipedia.org/wiki/The_Matrix
* המושג Mind תורגם ל-הכרה. תרגומים נפוצים אחרים הם מחשב או מיינד
יש לכם הארות או הערות אשמח לשמוע על כך
* המושג Mind תורגם ל-הכרה. תרגומים נפוצים אחרים הם מחשב או מיינד
יש לכם הארות או הערות אשמח לשמוע על כך
כתיבת תגובה