שיחה פתוחה עם ג'נט אטווד מחברת הספר רב המכר "מבחן התשוקה" מארה"ב.
במפגש ג'נט מספרת בצורה זורמת, פתוחה ומרגשת על הקשיים שחוותה בילדותה ועל המתנות שקיבלה דרכן
ואיך כל אחד מאיתנו יכול וצריך למצוא את התשוקה שלו ושלה בעולם. מפגש מרגש שהשאיר את שנינו עם דמעות בסופו
העבודה של ביירון קייטי – מבוא
למרות שהסיטואציה הנ"ל נשמעת מצחיקה, אנחנו חווים סיטואציות דומות כל הזמן. בכל פעם שאני חושב שהבוס שלי צריך להעריך אותי יותר, ההורים שלי צריכים להבין אותי, אשתי צריכה להקשיב לי, האנשים בתור לא צריכים לדחוף והפקח לא היה צריך לתת לי דוח חניה אני מתווכח עם המציאות. האם הבוס שלי מעריך אותי? לא! המחשבה שהוא צריך היא חוסר שפיות בדומה לאמונה שהחתול צריך לנבוח!.
במשך דורות האמינה האנושות שהסבל שלי מגיע מחוסר ההערכה של הבוס שלי. הוא אשם בסבל שלי! בגללו אני כלכך אומלל!. דרך "העבודה" ניתן לגלות שהסבל מגיע מעצם המחשבה שהוא צריך להעריך אותי יותר. יתרה מכך הסבל לא מגיע מהמחשבה עצמה אלא מהאמונה באותה מחשבה.
תהליך העבודה, בשונה מתהליכים אחרים, אינו עוסק במחשבה חיובית, הדחקת מחשבות או הסתכלות על הצד המלא של הכוס. "העבודה" מאפשרת להתבונן במחשבה נוכחה ולשאול האם המחשבה שמביאה לי סבל, היא אמת? עצם השאלה שם מרחק בין השואל לבין המחשבה ומאפשר לעוד אפשרויות להתקיים מעבר לכן ולא, נכון ולא נכון. אני נוהג להגיד במפגשים שאני מקיים שאנו הופכים את סימני הקריאה שאנו שמים בסוף משפט לסימני שאלה. "ברור שזה ככה! ברור שזה ככה?"
בואו ונקח דוגמא נוספת מהחיים: בעל הבית שלי זרק אותי מהבית. המחשבה שעולה בראשי "הוא לא היה צריך לעשות את זה" היא התנגדות למה שיש ומיד מביאה לסבל. מה קרה במציאות? האם הוא עשה זאת? התשובה היא כן! המחשבה שזה לא היה צריך לקרות איננה המציאות אלא סיפור שאני מספר על מה שקרה. הסיפור הזה מקטין את המציאות למושגים דואלים של טוב/רע צודק/טועה ואיננו מאפשר לי לראות את ההיקף המלא של הסיטואציה.
כשנותנים את הדוגמא הזאת מיד קופצים אנשים ושואלים, "כן, אבל האם זה לא אומר שאני אהיה פסיבי, אדיש, האם אני צריך לוותר על זכותי לשנות את המציאות?"
והתשובה היא פשוטה: בידקו איפה תהיו יותר יעילים, חדים, אקטיביים? במחשבה הקורבנית שלא הייתי צריך להיזרק מהדירה או במחשבה "נזרקתי מהדירה" מה אני עושה עכשיו!. "העבודה" אינה מונעת ממך לשנות את ההווה היא מאפשרת לך לפעול בתוך ההווה ללא מעמסת העבר.
איש מאיתנו לא רוצה לסבול, לחוות מחשבות טורדניות, אנחנו פשוט לא יודעים איך להפסיק את התהליך….קייטי נוהגת להגיד שהיא איננה אוהבת את מה שיש כי היא אדם רוחני, אלא כי היא גילתה שבכל פעם שהיא אינה עושה זאת היא סובלת, אבל רק 100% מהפעמים.
Write it down
Ask 4 questions
Turn them around
לסדנאות בנושא "העבודה" של ביירון קייטי
לפרטים נוספים על העבודה מומלץ גם לקרוא את הספר המצוין של ביירון קייטי "לאהוב את מה שיש" -ארבע שאלות שיכולות לשנות חיים
מבוא לדארמה יוגה

פירוש המילה יוגה הוא איחוד חיבור וגם רתימה לעול (מהשורש yoke)
נשאלת השאלה איחוד וחיבור של מה? רתימה לעול של מה?
התשובות הן שונות ומגוונות והנפוצות שבהן הן שהיוגה הן איחוד וחיבור של היום והלילה, הטוב והרע, הזכרי והנקבי, הגוף והנפש, וכן שביוגה אנו רותמים את הגוף אל הנפש.
על תשובות אילו נרחיב מעט יותר בהמשך המאמר, אך קודם ננסה להבין מהי יוגה.
יוגה הינו מדע עתיק שנוצר על ידי חכמים, מאסטרים של החיים, על ידי התבוננות וחיקוי של הטבע, אותם המאסטרים ניסו למצוא דרך לעשות תשובה, כלומר לשוב אל הטבע אל המצב הטבעי של האדם.
במשך אלפי שנה הלך מדע היוגה במזרח והתחדד והפך לתורה כתובה ותורה שבעל פה . בעשרות השנים האחרונות הגיע מדע היוגה למערב ובעשר שנים האחרונות אפשר לראות שהוא נפוץ ומקובל יותר ויותר בחברה. אך בעוד שמדע היוגה במזרח חבק בעבר את כל תחומי החיים, היוגה שהגיעה והתפשטה במערב (וגם כיום במזרח) הינה בעיקר היוגה של הגוף – ה"האתה יוגה" – הא – שמש, תא – ירח.
אין זה מפתיע שבתרבות החומרית שלנו הדגש העיקרי שלנו גם בעבודה רוחנית הוא על החומר. אך בעוד ששיטות רבות כמו פלדנקרייז, פילאטיס, וגם שיטות של סטרצינג וכו' עוסקות בדרך כלל בגוף בלבד, ליוגה ישנם כלים עוצמתיים לעבודה על כל האספקטים המרכיבים אותנו בעולם הזה. במאמר זה נזכיר מספר כלים ונרחיב את הדיבור עליהם.
לאיה יוגה
היוגה של תרגול ההתמקדות במיכלים אנרגטיים, צאקרות, בגוף, על ידי דמיון מודרך או על ידי קול.
קונדאליני יוגה
היוגה של העלאת אנרגיית הקונדאליני, אנרגיית החיים, לאורך הנתיב המרכזי בגוף, השושומנה.
ראג'ה יוגה
ראג'ה יוגה היא "הדרך של המלך" או היוגה המלכותית או דרך המדיטציה. הדרך בה המתרגל נהפך לאחד עם המוחלט על ידי שליטה בכוחות פנימיים וחיצוניים. ביוגה סוטרות לפאטאנג'לי מתואר הנתיב להארה דרך ראג'ה יוגה.
הגוף האנרגטי – נאדים וצ'אקרות
הגוף המוכר לנו בחיי היום יום הוא הגוף הפיזי בעזרתו אנו נעים בעולם. אך כיום, עם התפתחות המדע, ידוע לנו שגוף זה אינו סטטי כפי שנראה לנו, אלא זורם בתנועה מתמדת המסתיימת רק לאחר מות הגוף. אותה זרימה ותנועה של החלקיקים המרכיבים את גופינו היא המרכיבה את הגוף האנרגטי. הגוף האנרגטי, או השדה האנרגטי הזה, נמצא בגופינו ואף מקיף ורחב מגופינו הפיזי.
היוגים נהגו לחלק את הגוף האנרגטי לערוצי אנרגיה – נאדים. את הנאדים אי אפשר לראות אך אפשר לחוות אותם, כלומר הנאדים אינם צינורות של אנרגיה אלא רטטים של אנרגיה, בתדרים שונים הזורמים לאורך נתיבים בגוף. נהוג לומר שבגוף יש 720000 נאדים או 72 מיליון, ובכל מקרה מדובר במספר גדול מאוד של נאדים.
מפגש של שני נאדים או יותר נקרא כיכר או צ'אקרה בסנסקריט. נקודות אלו הן נקודות עוצמתיות שדרכן ניתן להגיע אל הגוף האנרגטי ולרפא אותו. (עוד על ריפוי דרך הגוף האנרגטי בסוף המאמר)
מהו הגוף האנרגטי?
כאמור, הגוף האנרגטי נוצר מתוך ערוצי האנרגיה, המרידיאנים לפי הפילוסופיה הסינית והנאדים והצאקרות לפי הפילוסופיה ההודית (חשוב להדגיש שאין חפיפה מלאה בין מיקום הנאדים לבין מיקום המרידיאנים בגוף ובין הצאקרות לבין נקודות הטצובו שהן נקודות אנרגטיות בגוף, בדר"כ על גבי המרידיאנים, המשמשות לריפוי על ידי לחיצה או דיקור).
איך מתחברים לגוף האנרגטי?
ההתחברות אל הגוף האנרגטי נעשית בעזרת:
דמיון מודרך- הבאת המודעות למרכזי האנרגיה בגוף שהייה בהם והנעת המודעות בין המרכזים בעזרת דמיון מודרך.
תנועות ותנוחות או אסנות של היוגה ושל הדו-אין למתיחת הגוף ופתיחת הגוף האנרגטי.
עיסוי – הנעת האנרגיה בתוך הגוף הפיזי על ידי מגע, טפיחות ועיסוי
צלילים – התחברות לתדר האנרגטי של מרכזי האנרגיה על ידי הרטטה בעזרת הצליל
שהייה – מדיטציה, מנוחה בתוך הגוף האנרגטי
מדוע מתחברים לגוף האנרגטי?
אם נדמה את הגוף הפיזי, המוכר, שלנו לגוף מוצק, הרי שנוכל לדמות את הגוף האנרגטי לנוזל או לגז.
כך שהגוף האנרגטי נמצא במצב צבירה שבו קל יותר לשנות ולעצב את צורתו בעוד שאת הגוף הפיזי המוצק יהיה קשה יותר לעצב ולשנות. בנוסף לכך שינוי בגוף האנרגטי יגרום לשינוי מבפנים גם בגוף הפיזי.
עקרונות הריפוי העצמי וההתפתחות האישית
יוגה שיאצו מאפשרת לימוד של טכניקה המשמשת ככלי תומך התפתחות הפותחת דרך לריפוי עצמי.
על ידי התחברות לגוף האנרגטי אנו מאפשרים לעצמנו לחוות את העולם בצורה רחבה יותר.. חוויה זאת של העולם, שלא כמקום מצומצם המתחיל ונגמר בגבולות גופינו הפיזי, מאפשרת לנו להרחיב גם את תודעתנו ולהשתחרר מתבניות גופניות, רגשיות ורוחניות.
מקורות
[1] יוגה – אורית סן גופטה
[2] זן שיאצו – שיזוטו מסונגה יחד עם ווטרו אוהשי
[3] תרגילי מרידיאנים – שיזוטו מסונגה
[4] ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב
[5] אור על היוגה – ב.ק.ס איינגר
יש לכם הארות או הערות אשמח לשמוע על כך
האומץ לחיות


האומץ לחיות
במה לבחור? הגלולה הכחולה מול הגלולה האדומה. הבחירות בחיינו בראי הסרט "המטריקס"
מתוך הסרט "המטריקס"….
ניאו פוגש את מורפיוס לראשונה:
חדר אפל, סופת ברקים בחוץ, ניאו, גיבור הסרט נכנס לחדר ופוגש את מורפיוס, דמות כהה וגבוהה, לבושה במעיל עור שחור וארוך. מורפיוס מסתובב… ברק מאיר את החדר… שני הגברים לוחצים ידיים ומתיישבים על כורסאות עור אדומות, מורפיוס מתחיל בהסבר על "המטריקס":
מורפיוס: "המטריקס נמצאת בכל מקום, היא מסביבך, כאן אפילו בחדר זה. אתה רואה אותה מחוץ לחלונך, או בטלוויזיה שלך. אתה מרגיש אותה כשאתה הולך לעבודה או לכנסיה או משלם את מיסיך. היא העולם שהושם על עינייך כדי לעוור אותך מהאמת"
ניאו: "איזו אמת"
מורפיוס: "שאתה עבד, ניאו. שאתה, כמו כל אחד אחר, נולד לשעבוד….מוחזק בתוך כלא אותו אינך יכול להריח, לטעום או לגעת. כלא של ההכרה שלך"
……
[המשך קריאה...]
בחירה בדרך חדשה – הגשמת הפוטנציאל


התפתחות אישית, למצוא את עצמי, מיצוי הפוטנציאל, הגשמה עצמית…. מהו אותו פוטנציאל ומה מונע מאיתנו מלהגשים אותו?
מתוך אינסוף האפשרויות הקיימות בעולם רובינו בוחרים שוב ושוב את אותן בחירות, את אותם הקשרים, את אותם הרגשות…. מה גורם לנו לשוב ולהיעלב, לכעוס, להתעצבן או לשנוא באותה דרך אנשים שונים בסיטואציות שונות? מדוע איננו מצליחים לחוות קשת רחבה יותר של רגשות, תחושות, חוויות? מה בעצם גורם לנו לקום כל בוקר וליצור לעצמנו דמות זהה לחלוטין לזו שהלכה לישון אתמול בלילה?
החיפוש אחר התשובה יתחיל במוח, ביכולת הלמידה ובהתניות שלנו ומשם, דרך יער עבות, נצא אל דרך חדשה.
יוגה שיאצו ככלי לגדילה והתפתחות רוחנית
במזרח נהוג להעביר חוכמה דרך סיפור או משל, גם אנו נתחיל בסיפור קצר:
על מנת לאמן פשפשים לקפוץ עד גובה מסוים ולא יותר מכך אפשר להשתמש בטריק פשוט. מכניסים את הפשפשים לצנצנת זכוכית שקופה, מניחים מעליהם מכסה שקוף ונותנים לפשפשים לקפוץ כאוות נפשם. אחרי 100, 200 ניסיונות ילמדו הפשפשים, שמעבר לגובה מסוים יש מחסום בלתי נראה וכואב,וכי אין טעם לנסות ולקפוץ גבוה יותר כי לא ניתן לעוברו. וראו איזה פלא, כעת, גם לכשנסיר את המכסה השקוף, הפשפשים לא ינסו לעוברו.