נמס בגשם, נשל הנחש וסיפורי נרניה

חן יאני בתפקיד ביכורים מדהים בסרט 'נמס בגשם'
תוך כדי הסרט קלטתי כמה אני והגיבור/ה ובעצם כולנו תלויים בהורים שלנו.
מחפשים אחר הקבלה שלהם.
מתנגדים ובועטים ומנסים להיות שונים מהם וגם להיות דומים.

בקיצור, התבוננתי בכל החוטים האלו שקושרים אותנו לעבר שלנו, לסיפורים שלנו, כל שכבות העבר שלעתים אין בהן צורך או שימוש…
ובכל זאת… אנחנו ממשיכים לשאת אותן איתנו ועלינו מתוך כוח ההרגל אולי או מתוך חוסר מודעות.

בזמן הסרט הרגשתי את הכמיהה הגדולה לשחרר את כל מה שישן ולצאת חדש, נקי, מקורי, אני.

ביציאה מהסרט מצאתי את עצמי מזמזם את "נשל הנחש" של מאיר אריאל:

"עני ורש ומרושרש,
מביט בנשל הנחש.
לו רק יכולתי גם אני כך להגיח.
בהשילי בלי כל חשש,
תרבות של עור אשר יבש,
וכמו חדש למחוז חפצי אגיע"
– מאיר אריאל

ומיד עלתה במוחי מחשבה  על ק"ס לואיס בספרו: המסע ב"דורך השחר",
הספר השלישי בסדרת 'סיפורי נרניה'
(שהראשון בהם הוא כמובן "האריה, המכשפה וארון הבגדים").

בספר מסופר על בן הדוד יוסטוס ועל הטרנספורמציה שמתחוללות בו בעקבות החוויות שלו בנרניה.

יוסטוס, בשלב מסוים בסיפור, מנסה להסיר את שכבות העבר שוב ושוב אך מגלה שהשכבות חוזרות ו"מתלבשות" עליו.
הוא מגלה שההנאה והחופש ללא השכבות היא רגעית ולא נמשכת…הוא לא מצליח לשחרר את עצמו….
לבסוף הוא מבקש את עזרתו של האריה אסלן (הנה הקטע בתרגום חופשי מאוד שלי):

"החתך הראשון שהוא [אסלן] עשה היה כל כך עמוק שחשבתי שזה הגיע ישר לתוך הלב שלי.
וכשהוא התחיל למשוך את העור זה כאב יותר מכל מה שהרגשתי אי פעם. הדבר היחיד שאיפשר לי לשאת את זה היה העונג בלהרגיש את הדבר הזה מקולף ממני.
אתה יודע – אם אי פעם הסרת גלד של מקום כואב, זה כואב כל כך אבל  זה כל כך כייף לראות את זה יורד". (המסע בדורך השחר, פרק 7)

– מהי השכבה?
– אילו צעדים אתם מתכננים לעשות השבוע כדי להשתחרר מהשכבה הזאת?

נשמח לתגובה שלך: