ירון ספקטור מארח את אפרת שר-שלום ממייסדי "קורס בניסים" בארץ וממתרגמי הקורס. ראש קהילת "קורס בניסים" בארץ למפגש מרגש ועמוק אל תוך סיפור החיים של אפרת שר-שלום . במפגש גילינו איך הסיפור האהבה והמחויבות…
השלמות של אי המושלמות
בשבועות האחרונים סיפרתי לכם שאני בתהליך של מעבר דירה והעברה של הקליניקה שלי צפונה
(לאלו ששאלו ודאגו, אני ממשיך את הפעילות של הקליניקה במרכז כרגיל במשך חלק מהשבוע)
כל מי שאי פעם עבר דירה בחייו מכיר את השלב של המעבר, של האריזה של כל מה שאנחנו מגדירים כ"שלנו"
לתוך ארגזים ופריקה שלהם בדירה החדשה.
אני בחרתי השבוע לא לפרוק חלק מהארגזים במשרד שלי. להשאיר אותם בקופסאות.
הם ממש מאחורי בשעה שאני כותב את השורות האלו.
הם ממש מאחורי בשעה שאני כותב את השורות האלו.
מחכים שאתפנה אליהם.
אמיין אותם ואכניס את תוכנם למקום החדש.
הם מחכים בסבלנות שאצור סדר חדש. שאסיים את תהליך המעבר.
איך אתם חיים עם הארגזים הלא פרוקים שלכם?
בקליניקה שלי אני פוגש שוב ושוב את המטופלים שמעוניינים כבר להיות "מסודרים"
נשואים, מאושרים, עשירים, מושלמים, מוארים….להיות אחרי.
להיות חופשיים בסוף התהליך. מהצד השני שלו.
המחשבה הזאת שאנחנו עדין לא שם.
שצריך לעשות משהו כדי להגיע, שיש עוד דרך (לפעמים אורכה),
שרק אחרי שכל העניינים יסתדרו אז אוכל להרפות.
היא מחשבה מכאיבה שאינה מאפשרת לנו לנוח בכאן ועכשיו.
המחשבה הזאת מלקה אותנו בשוט ארוך ומכאיב.
היא מכאיבה לנו כשאנחנו מסתכלים סביב ומאמינים שיש עוד דברים שצריך לעשות.
שעדין לא עשינו,
שאנחנו עדין לא שם.
השבוע ההזמנה שלי היא לפתוח רק את אותם ארגזים שנכון לנו לפתוח ולסדר ברגע זה ולהשאיר את אלו שעדין לא… בצד.
ביירון קייטי קוראת לזה ב"עבודה": "לא לקפוץ מעבר לאבולוציה שלנו"
לא לנסות ולהיות טובים יותר, מושלמים יותר, חכמים יותר או חופשיים יותר מכפי שאנחנו.
אני קורא לזה הרפיה.
הרפיה מהמחשבה שלנו שצריך לעשות משהו כדי להיות מאושר/מושלם/חופשי.
זוהי הזמנה לחיות בתוך אי המושלמות שלנו. בשלמות.
להתראות בקרוב
ירון ספקטור | פשוט להיות
כתיבת תגובה