העצה הכי טובה שחבל שלא לימדו אותי בגן – או: איך באמת לצאת מעבדות לחירות

ממש לפני חג הפסח העלון עוסק הפעם ביציאה מעבדות לחרות ולכן השבוע
אני רוצה לתת לכם את העצה הכי טובה שחבל שלא נתנו לי בגן.

 אז מה היא העצה הטובה ביותר ליציאה מעבדות לחרות? ואיך כל זה קשור לגן?
העצה הטובה ביותר שאני מכיר כדי לצאת מעבדות לחרות היא… ללמוד להיכשל!

"מה?! זו העצה שלך?" אתם בטח שואלים.
כן! זאת העצה הכי טובה כדי ליצור שינוי משמעותי בחיים שלכם ובאמת לצאת מעבדות לחרות!
 

הנה דוגמא שתסביר את העצה שלי:
לפני כמה חודשים משתתפת באחד המפגשים שלי ביקשה ממני
שאלמד אותה את המתכון המדויק איך להצליח בכל דבר שאנחנו עושים.
כששמעתי את השאלה שלה חשבתי לעצמי
שזה נורא מצחיק שזו השאיפה שלימדו אותנו בבית הספר של החיים.

איזה מסר קטן ומגביל זה: הצורך להצליח והפחד להיכשל.
חשבתי לעצמי: כמה קשה להצליח באמת ולהתרחב באמת 
כשאנחנו חיים לפי המסר הכל כך מוכר ו-"טבעי" הזה.

אתם יודעים מה באמת צריך לעשות כדי להצליח בכל דבר שאתם עושים?

 

אתם מוכנים? (צליל תופים ברקע)

כשאני רוצה להצליח באופן מושלם בכל דבר שאני עושה
אני הולך עם הבת שלי לגן שלה ומשחק במשחקים שלה שם
ואיתה (לפחות עד גיל 3 או 4, אחר כך זה נהיה מורכב יותר) מובטח לי ב-100% וודאות שאצליח בכל מה שאני אעשה.
שם תמיד אהיה הכי טוב ושם אף פעם לא אכשל.
 

אבל אם נבדוק לעומק זה בדיוק מה שאנו עושים לעיתים קרובות בחיים שלנו.
במקום לעשות שינוי אמיתי שימלא אותנו, שירגש אותנו, שיטיס אותנו למעלה.
אנחנו, מתוך פחד, מקטינים את האתגר, 
מקטינים את עצמנו, חוזרים למשחקים המוכרים בגן הילדים הנוח…
הכל רק כדי לא לחוות אפילו לרגע את הפחד מהאפשרות של חוסר ההצלחה.

שאלו את עצמכם: האם כילדים הינו לומדים ללכת?
האם כילדים הינו לומדים לאכול? להתלבש? לדבר?
אם היינו מפחדים ללמוד ולעשות משהו חדש ולא מוכר?
ברור שלא!
אז מדוע בתור מבוגרים איבדנו את האומץ
הכל כך פשוט וטבעי של התינוקות שלומדים ללכת.
האומץ הטבעי להעז ולנסות ולטעות וליפול ושוב לקום ושוב ליפול שוב ושוב ושוב…

ועוד יותר חשוב:
מדוע כשהתינוקות שלנו לומדים ללכת
אנחנו מעודדים אותם על הניסיון וקוראים להם "יופי חמודי! עוד צעד! יופי קדימה!"
וכשהם נופלים אנחנו מחבקים אותם ואומרים להם "כל הכבוד. לא נורא. אבא ואמא אוהבים אותך בוא וננסה שוב"

ואילו את עצמנו אנחנו ממש אבל ממש לא מעודדים על ניסיונות ובטח ובטח שלא מחבקים כשאנו נכשלים ונופלים?
 
בדקו את עצמכם:
מתי בפעם האחרונה נתתם לעצמכם טפיחה על השכם על ניסיון שנכשלתם בו?
מתי אמרתם לעצמכם מילה טובה וראיתם את הטוב בניסיון אמיץ שנכשל?

 

אז בפעם הבאה שאתם רוצים להצליח בכל מה שאתם עושים בדקו שוב.
אולי אתם בעצם מבקשים משהו שהוא ממש (אבל ממש) לא נכון עבורכם….

אולי במקום לבקש להצליח בכל דבר שאתם עושים
תוכלו לבקש להצליח לגדול מכל דבר שאתם עושים (גם אם הצלחתם בו ובעיקר אם לא)

 

אז הנה תרגיל עבורכם לקראת החג:
רשמו על דף עכשיו (כן. כן. עכשיו)
מה החלום שלכם?
מה הדבר שמרגש אתכם?
שמרחיב אתכם?
שמפחיד אתכם? 

ועכשיו רשמו:
1. מהו הצעד הראשון שאתם בוחרים לקחת כבר היום כדי להגשים את החלום שלכם?
2. מה תלמדו ואיך תגדלו מעצם עשיית הצעד האמיץ הזה. בין אם תצליחו ובו ובין אם לאו?

 

זכרו: כדי להצליח צריך, כמו התינוקות, לעבור דרך חווית אי הצלחה שוב ושוב. 
הלימוד וההתפתחות שלנו דרך אי ההצלחה הוא שמביא אותנו להצלחה החשובה ביותר….
ההצלחה בפקולטה למדעי החיים שלנו…

האם אתם מוכנים לעשות את השינוי בחיים שלכם ולצאת מעבדות לחרות?

אני מזמין אתכם ליצור איתי קשר 

 

אני מאחל לכם חג חרות שמח ולהתראות בקרוב

תודה
ירון ספקטור | פשוט להיות

נשמח לתגובה שלך: