עצרו לרגע והיזכרו בחוויה או זיכרון כואב מהעבר.
בין אם זה העבר של לפני שלושים שנה או שבוע או שנייה.
הניחו לרגע להתנגדויות שלכם, לקולות שמפחידים אתכם ובדקו…
מי תהיו אם תוכלו לפגוש ולחבק את כל אותם החוויות והזיכרונות הכואבים?
מי תהיו אם תוכלו להגיד "כן!" לכל מה שקרה בעבר?
תהליך הסליחה
אבל איך אפשר להגיד "כן!" לעבר כשהוא לעיתים כל כך כואב,
רגיש, מלא ברגשות אשם ובכיווץ?
איך עושים את זה?
כדי להגיע למקום הזה נדרשת סליחה.
סליחה לדמויות השונות בחיי ובעיקר סליחה לעצמי…
לפני שניתן להגיע למקום אמיתי של סליחה צריך ללכת דרך.
דרך של יציאה החוצה מתוך מה שאנו מאמינים.
מתוך המקומות הצודקים (או הצדקניים) שלנו.
מתוך הידוע והברור והמוכר והמוסכם על כולנו.
דרך של יציאה החוצה כדי לשוב פנימה.
מה מונע מאיתנו לסלוח באמת לעצמנו ולאחרים?
בקליניקה ובסדנאות שלי אני פוגש בדרך כלל ארבע סיבות ל"אי סליחה":
להורדת הכתבה המלאה יש להקיש כאן
כתיבת תגובה