לפני הרבה שנים, בממלכה רחוקה חייה נסיכה קטנה.
יום אחד חלתה הנסיכה והודיעה לאביה שלא תבריא עד שלא תקבל את הירח.
המלך המודאג הביא את כל החכמים, הקוסמים והמדענים
וכולם דיברו והוכיחו שוב ושוב את חכמתם המופלאה
אך אף אחד מהם לא ידע איך אפשר להביא את הירח, הרי הוא כל כך רחוק וכבד וגדול.
"כשאני מסתכלת על הירח אני יכולה להסתיר אותו בעזרת הציפורן שלי, כך שהוא בוודאי קטן יותר ממנה" אמרה."ומה מרחקו?", שאל הליצן.
"כשאני מסתכל בעצים אני רואה שהוא לפעמים נלכד בענפיהם, כך שהוא בוודאי גבוה בשמים כגובה העצים".
"וממה הוא עשוי?" שאל הליצן
"מזהב כמובן" צחקה הנסיכה.
"אם כך" אמר הליצן "אביא לך אותו מחר בבוקר".
למחרת בבוקר הנסיכה המאושרת מצאה ליד מיטתה עדליון מקסים ועגול, קטן מהציפורן שלה ועשוי כולו מזהב.
סוף סוף היא קיבלה את הירח שלה!
לפעמים, אנחנו כל כך בטוחים שאנחנו יודעים מה האחר יודע וצריך שאנחנו אפילו לא טורחים לשאול.
לפעמים, אנחנו כועסים על האחר כי הוא מבקש מאיתנו משהו שאנחנו מאמינים שאיננו יכולים לתת.
לפעמים, אנחנו כל כך רוצים לעזור אבל אנחנו פשוט לא יודעים איך.
לפעמים, כל מה שצריך זה לשאול.
לפעמים, כל מה שצריך זה להקשיב.
לפעמים, כל מה שצריך זה להיות נוכח.
ירון ספקטור | פשוט להיות
כתיבת תגובה