ברכות לראש השנה
בימים האחרונים התמלאתי בפרץ של יצירתיות. כל יום עולים בי רעיונות חדשים ודרכים חדשות וגם הבנות חדשות.
אולי זו הלידה הקרובה. ואולי זו לידתה של השנה….אולי אלו ההצלחות ואולי כשלונות (כי, כידוע, כל כישלון סוגר דלת אחת ופותח אינסוף דלתות אחרות)….
קיבלתי מספר תלונות בזמן האחרון שאני לא כותב מספיק עלונים (תודה לכל המגיבים, אני מתמלא אושר לקרוא את החוויות והתובנות שלכם).
אז….בזמן הקרוב אשתדל לכתוב יותר וגם להתחיל ולחשוף כמה חידושים מעניינים שהולכים לקרות כאן בשנה החדשה (חלק כבר ישלחו היום וגם בימים הקרובים).
ברכות
הברכה המסורתית של ראש השנה היא: " תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה" – ואני אומר.
מי יתן ולא נוכל לראות בשנה החדשה אלא ברכות בכל אשר יקרה בדרכנו.
מי יתן ונחווה קללה כברכה, כישלון כהצלחה, קושי כעוצמה.
(מתוך האתר של חב"ד)
כותל טכניקולור
פיטסבורג, חורף 2008….קררר…מאוד מאוד מאוד קר. ממש קפוא. ולי ולילדה הקטנטנה שלי כבר נמאס להיות בבית.
מה עושים? פעם בשבוע אני מעמיס את ליאור על המנשארי, מתעטף בהרבה שכבות, וכך כמו שני קנגרויים אנחנו הולכים למוזיאון לאומנות על שם קארנגי מלון לנצל את המנוי השנתי המשפחתי שלנו.
אני חייב להתוודות שמעולם לא ביקרתי באף מוזיאון וסקרתי את התערוכות שלו כפי שעשיתי בחורף 2008.
לא היתה פינה של הכרתי והדרכה שפיספסתי. אחרי כמה שבועות השומרים כבר לא ביקשו לראות את המנוי שלי (טוב, איזה עוד אבא מתלהב עם מנשארי מסתובב בקור הזה בחוץ?).
אחד המוצגים החביבים עלי במוזיאון היה "I Wish Your Wish" (ובתרגום חסר – "אני מבקש את הבקשה/משאלה שלך").
המוצג היה קיר מלא קדחים שבכל קדח משתלשל סרט בד ועליו משאלות. בהמון שפות. ליד המוצג היה שולחן ועפרונות והמבקרים הוזמנו לכתוב את המשאלות שלהם ולהכניסן לתיבה.
בכל כמה שבועות היתה היוצרת הברזילאית (Rivane Neuenschwander) בוחרת מספר משאלות ומדפיסה אותם על סרטים.
כותל אינטראקטיבי…
אני אהבתי לקרוא בכל ביקור את המשאלות השונות ולבחור את אלו שדיברו אלי יותר מכל.
בסוף גם בחרתי סרט אחד וקשרתי אותו על היד (האמונה בברזיל היא שיש לקשור את הסרט 3 פעמים ולתת לו ליפול/להיקרע מעצמו כדי שהמשאלה תתגשם).
מה היתה המשאלה שלי? האם היא באמת התגשמה? זה כבר סיפור לעלון אחר…
באותה תצוגה בחרתי עוד מספר סרטים (הבקשה היתה לקחת סרט אחד בלבד, אך בתור ישראלי, ועוד כזה שהוא אורח קבוע במוזיאון, הרשתי לעצמי לקחת כמה)
למצוא עונג בדברים כפי שמצאתי כשהייתי ילד
כי, עבורי, הדברים הקטנים והגדולים שאיננו נותנים להם את הדעת הם הקסם הגדול מכולם.
הצמח צומח מעצמו. טיפות של גשם, ריח של דשא, ילדים רצים וגם כביש, מכונית, עלה, רוח, ענן…
ואני מזמין אתכם בראש השנה הזה להתבונן ולראות את העולם כבפעם הראשונה. כילדים.
מי תהיו ללא המחשבה שאתם כבר יודעים? היו מודעים לפליאה…..
"היו מודעים לפליאה. זיכרו את הזרע הקטן על מצע צמר גפן: השורשים מעמיקים, הצמח גדל מעלה ואיש אינו באמת יודע איך ולמה. אך כולנו כך."
(מתוך הספר "כל מה שאני באמת צריך לדעת כבר למדתי בגן" של רוברט פולגאם, בתירגום ועיבוד חופשי שלי)
שנה טובה ולהתראות ב-"פשוט להיות"
ירון
כתיבת תגובה