כשהחיים עוזבים את מסלולם הידוע פתאום אנחנו מגלים כמה אושר קיים בכל רגע בשיגרה שלנו, בחיינו היומיומיים.
כשהחיים סוטים ממסלולם איננו זקוקים לעוד כסף, עוד עבודה, עוד משימה אחת וגמרנו, עוד זוגיות, עוד שקט או כל דבר אחר. איננו זקוקים לעוד.
האם אנחנו מוכרחים לחוות טראומה כדי להעריך את הרגעים הפשוטים בחיינו ברגע זה?
מי נהיה בנוכחות המשפחה שלנו, הילדים שלנו, בני הזוג, החברים או בעבודה ללא המחשבה שיש משהו חשוב או משמעותי יותר ממה שאנו עושים ברגע זה?
כתיבת תגובה